עיתון קהילתי, מקומי וליברלי באבן-יהודה
סיומה המפתיע של כהונת
מנהל תיכון "הדסים"
"בין קונה לקונה עומד הירשל לפני המאזניים ומסתכל כנגדו ותוהה בלבו,
מפני מה אני מקבל כל דבר ודבר בשתיקה. "כלום אין בהם כדי לשנות כלום" סיפור פשוט, ש"י עגנון.
מעטים המקרים בהם מערכת חינוך מקומית מספקת הצצה נדירה כל כך אל מאחורי הקלעים של קבלת החלטות שלטונית, על כל זיקותיה הסבוכות בין כלל המעורבים בסיפור: רשות מקומית, אנשי חינוך, הנהגת הורים, הורים נבוכים וארגון ציבורי - "ויצו". הסיום הפתאומי של כהונת דרור פלטין, מנהל תיכון "הדסים" המשרת את תלמידי אבן-יהודה, היא אחד המקרים הללו. בחלוף פחות משנתיים בתפקיד, ולמרות הערכה רחבה מצד מורים, הורים ותלמידים – מצא עצמו פלטין, לוחם ומפקד לשעבר בדרגת סגן-אלוף, כשהוא מסיים את כהונתו. רשמית – בהסכמה. בפועל – כפי שמתארים כמעט כל מי ששוחנו עמם – מדובר בפיטורין מסווים היטב. כאלו המהווים תמרור אזהרה ביחס לקבלת החלטות אודות קבלת החלטות בדבר מוסדות החינוך במושבה.
הנתונים הראשונים שבלטו מיד היו דווקא מתחום המספרים. בתיכון "הדסים", לאורך למעלה משלושים השנים האחרונות כיהנו ארבעה מנהלים בלבד. המדובר בתחלופה נמוכה במיוחד המצביעה על יציבות, מסורת וכוח ניהולי מושרש. אולם כעת, נופלת ההחלטה, במוקדם ובמפתיע, על סיום תפקידו של מנהל "הדסים", עוד בטרם השלמת שנתיים בתפקיד, רגע לפני שמתקבלת קביעות, ובשיאו של תהליך חינוכי, שלדעת רבים, נראה דווקא מבטיח.
התגובה הציבורית הספונטנית לא אחרה לבוא - עצומה אותה פרסמו הורים, ובה מאות חתימות של תושבי המושבה, לא מותירה מקום לספק: הפרשה אינה מקובלת על הציבור, ולמצער מעוררת תהיות. עוד פחות מתמיה האופן בו בוצעו הדברים: ללא כל הודעה רשמית לציבור מטעם הגורמים המוסמכים במועצה או מטעם הנהגת ההורים, ללא שיח ציבורי מקדים, ללא הסברים, ללא פומביות או שקיפות, ואף ללא זימון אספת הנהגת ההורים. נדמה היה למעורבים כי ככל שיותר שקט – כך עדיף. אלא שאותו שקט מקומי שהתרגלנו אליו – שקט של מושבה, של הסכמות מאחורי דלתיים סגורות – הפעם עורר בציבור בדיוק את התחושה ההפוכה.
התגובה הציבורית הספונטנית לא אחרה לבוא - עצומה אותה פרסמו הורים, ובה מאות חתימות של תושבי המושבה, לא מותירה מקום לספק: הפרשה אינה מקובלת על הציבור, ולמצער מעוררת תהיות.
פעילה מקומית, שהיתה חלק מהנהגת ההורים, סיפרה לנו בעילום שם: "אף אחד לא הסביר לנו כלום. לא פורסם מכתב, לא הוזמנו להתייעצות. פתאום מגיע מייל מהמערכת – והמנהל הולך. לאן? למה? על מה? שותפים לדרך – ופתאום שקופים". לדבריה: "זו לא הדחה של מנהל, זו הדחה של חזון. מי שלא מתיישר עם הקו, פשוט לא נשאר". אז מהו אותו קו? לפי שורה של עדויות שהצטברו אצלנו, מדובר בשילוב טעון של התערבות בהתנהלות הדרג המקצועי החינוכי, קווים ערכיים-אידיאולוגיים מתנגשים, ומעורבות בלתי פורמלית אך בעלת עוצמה, מצד גורמים פוליטיים במועצה המקומית. הסתקרנתי. התקשרתי לחבר נוסף בהנהגת ההורים, והרי הדברים לפניכם:
"אף אחד לא הסביר לנו כלום. לא פורסם מכתב, לא הוזמנו להתייעצות. פתאום מגיע מייל מהמערכת – והמנהל הולך. לאן? למה? על מה? שותפים לדרך – ופתאום שקופים".
מי להבנתך הגוף שעומד מאחורי ההחלטה לסיים מוקדם את תפקידו של המנהל?
להבנתי זה המועצה.
המועצה? אוקיי. אתה יודע מי הגורמים הפורמליים, או הבלתי פורמליים?
אז אני אגיד, אני חושב שההתנהלות שם היא לאו דווקא פרסונלית, אלא יותר מין שעטנז כזה של כמה גורמים.
אוקיי.
גם מנהל מחלקת חינוך, גם טל רגב ובטח מתן מעורב בזה.
כן, מה תפקידה של טל? היא חברת מועצה, נכון?
היא מחזיקה את תיק החינוך.
אהה, כן. ומה הייתה עמדתם, אתה יודע מה העמדה שלהם? מה הייתה עמדתם של הגורמים האלה?
קודם כל, אני מבין בין השורות שהיה צריך לקבל את ההחלטה הזו עכשיו כדי למנוע את המינוי הקבוע שלו. זאת אומרת, לצורך העניין, אם ההחלטה הייתה נקבעת אחרי שלוש שנים, אז יכול להיות שהוא כן היה ממשיך. אבל בגלל שאחרי שנתיים צריכים לתת לו קביעות, והוא נתפש כמישהו שהוא לא מיישר קו תמיד עם מה שהמועצה אולי מצפה ממנו. הוא מהווה מגן ממש ככה, כמו אמא לביאה כזה על המורים ועל התלמידים של בית ספר. הוא ניסה לקבוע כללים חדשים שקשורים לכל ההתקשרות באופן הקומוניקציה בתוך בית הספר, למורים ולו עצמו. לא היה כזה לפני כן. מדובר פה באיש-צבא. שעשה. שחינוך הפך להיות הדבר הבא אחרי התפקיד הצבאי ושמבחינתו זה שליחות. שנה שעברה, כשהוא התקבל לתפקיד, לא השנה על שנת הלימודים... הוא היה עושה תפקידי מנהל ותפקידי מילואימניק בו זמנית. הוא היה נוסע לצבא, ובשאר היום, שזה לא משנה אם זה החצי של היום או החצי של הלילה, הוא היה מגיע לבית הספר לתפקיד הניהולי. הוא אחר. הוא חושב אחרת. הוא מסתכל על מערכת החינוך בצורה אחרת.
כן, הבנתי. האם יש ממש בשמועה כי העילה לסיום המוקדם של תפקידו הייתה בגלל עודף ימי מילואים שמנעו ממנו לבצע תפקיד כמנהל תיכון, זאת אומרת, זה הפריע לו?
אני לא מכיר טענה כזאת, ואם יש טענה כזאת – שיתביישו!יש פה אמור להיות say, יש פה הנהגה שאמורה להיות חזקה. ואני באמת, כל ההתנהלות סביב הדבר הזה, שזה נעשה במחשכים, ופתאום יצא החוצה, נשמע לי, מאוד תמוה. ודרך אגב, אני בהנהגת הורים גם השנה, זה לא שאני לא, כאילו, מחכה שמישהו, אין, לא הייתה כמעט שום התכתבות, לא הייתה הודעה של יושב ראש ההנהגה על זה שהמנהל מתפטר. כולנו קיבלנו את המכתב ביחד.
ואתה יודע ממתי התחיל השיח?
על הפיטורים?
כן. אם לפי המכתב שהוא כותב שם, כאילו, "שיח כן ופתוח", אתה יודע, אתם יודעים מתי התחיל "השיח" הזה בין הגורמים?
לא, אני ממש לא יודע.
ו"השיח" בעצם בין המועצה ל"ויצו"?
ויצו גם חלק מהעניין, כן.
בעצם מי אחראי על העסקה שלו (של דרור המנהל ס.פ.)?זה בדיוק העניין. זה בדיוק העניין. וזה גם הסיבות לכל הדברים שקורים בבית הספר הזה. זה בית ספר של הורים גרושים. יש לו את האימא שלו זה "ויצו", ויש לו את האבא שלו שזה המועצה. וכל מי שתשים בתפקיד הזה צריך לשבת בין הפטיש לסדן. ואני חושב שמה שדרור רצה, שאולי קצת עצבן חלק מהגורמים, או את כולם, זה שהוא לא הסכים להיות הילד הזה שמושכים אותו מכל הכיוונים. והדבר היחיד שעניין אותו זה הרווחה של התלמידים, ולשם הוא הלך. אבל מה לעשות יש פה היסטוריה ארוכה של מערכת יחסים עכורה בין המועצה לבין "ויצו". ובסופו של דבר אני יכול לחשוב שאולי אם מישהו רצה לפטר מישהו והיה צריך לשכנע מישהו אחר, כן, אז היו לו את הכלים לשכנע.
ואתה לא יודע מה הכלים האלה?
אני לא חושב שהבקשה הזאת הגיעה מ"ויצו". אני חושב ש"ויצו" הסכימה לבקשה הזאת, וזו גם שאלה למה...
אוקיי. ואיפה פרסמו להורים ולתלמידים ולתושבים בכלל את הסיבה שהחליטו לסיים את תפקידו?
לא פרסמו. לא פרסמו.
הוא (דרור המנהל ס.פ.) שלח מכתב לתלמידים הבנתי, במשוב.
נכון. זה היה מאוד מוזר, זה שהייתי מצפה שהחלטה כזו הייתה איכשהו מלווה באיזשהו קול של הנהגת ההורים הנוכחית. אחרי זה שהבנתי שיש שמה גם כל מיני, איך אני אקרא לזה, פולישטיקים שכנראה לא מאפשרים את זה.
כמו מה? מה הכוונה?
כמו מה? כמו העובדה שהמזכירה הנוכחית (של מנהל מחלקת החינוך במועצה ס.פ.), שהם קוראים לזה מחליפה בחופשת לידה, שכבר נמשכת מאז ששי (מנהל מחלקת החינוך הקודם ס.פ.) פוטר גם הוא, היא אשתו של יושב ראש הנהגת ההורים הנוכחית...
בעצם אנחנו יכולים להגיד שורה תחתונה שההנהגה היא לא אחראית על הפיטורים, אבל היא מעורבת?ההנהגה טוענת שהיא לא. אני אומר, ההנהגה הטוענת שהיא לא, ודווקא בגלל שהיא טוענת שהיא לא, אני שואל הכיצד? איך נעשה מהלך כזה בבית ספר בלי לשתף את הנהגת ההורים? זה נשמע לי תמוה מאוד.
הבנתי.
אז אני שואל, למה הנהגת ההורים לא מתערבת?
הבנתי. זאת אומרת, כביכול לא הייה SAY להנהגת ההורים, או אם הייתה, אתה לא יודע מזה.
לא. זה לא הובא לידיעת המליאה שמורכבת מכל ההורים שמייצגים את כל הכיתות בבית ספר.
זה בית ספר של הורים גרושים. יש לו את האימא שלו זה "ויצו", ויש לו את האבא שלו שזה המועצה. וכל מי שתשים בתפקיד הזה צריך לשבת בין הפטיש לסדן. ואני חושב שמה שדרור רצה, שאולי קצת עצבן חלק מהגורמים, או את כולם, זה שהוא לא הסכים להיות הילד הזה שמושכים אותו מכל הכיוונים.
זאת אומרת, כביכול לא היה SAY להנהגת ההורים, או אם הייתה, אתה לא יודע מזה.
לא. זה לא הובא לידעת המליאה שמורכבת מכל ההורים שמייצגים.
הוא (דרור המנהל ס.פ.) שלח מכתב לתלמידים הבנתי, במשוב.
נכון. זה היה מאוד מוזר, זה שהייתי מצפה שהחלטה כזו הייתה איכשהו מלווה באיזשהו קול של הנהגת ההורים הנוכחית. אחרי זה שהבנתי שיש שמה גם כל מיני, איך אני אקרא לזה, פולישטיקים שכנראה לא מאפשרים את זה.
כמו מה? מה הכוונה?
כמו מה? כמו העובדה שהמזכירה הנוכחית (של מנהל מחלקת החינוך במועצה ס.פ.), שהם קוראים לזה מחליפה בחופשת לידה, שכבר נמשכת מאז ששי (מנהל מחלקת החינוך הקודם ס.פ.) פוטר גם הוא, היא אשתו של יושב ראש הנהגת ההורים הנוכחית...
בעצם אנחנו יכולים להגיד שורה תחתונה שההנהגה היא לא אחראית על הפיטורים, אבל היא מעורבת?
ההנהגה טוענת שהיא לא. אני אומר, ההנהגה הטוענת שהיא לא, ודווקא בגלל שהיא טוענת שהיא לא, אני שואל הכיצד? איך נעשה מהלך כזה בבית ספר בלי לשתף את הנהגת ההורים? זה נשמע לי תמוה מאוד.
הבנתי.
אז אני שואל, למה הנהגת ההורים לא מתערבת?
הבנתי. זאת אומרת, כביכול לא הייה SAY להנהגת ההורים, או אם הייתה, אתה לא יודע מזה.
לא. זה לא הובא לידיעת המליאה שמורכבת מכל ההורים שמייצגים את כל הכיתות בבית ספר.
שלום, שגיא
מדברת סופיה, מ"במושבה", מה שלומך?
מאיפה?
"במושבה" באבן-יהודה, מה שלומך?
מה זה מושבה אבן יהודה?
אתה יושב-ראש הנהגת הורי תיכון הדסים?
נכון. נכון.
תגיד אתה, יש עכשיו שיח של ה...
אני לא הכתובת.
אני לא הכתובת.
אתה יכול להגיד מה התרומה....?
דברי עם "ויצו" או עם אבן-יהודה
אתה יודע מה ההחלטה או הסיבה שהוא מסיים את התפקיד?
"א' זה ההחלטה שלהם.
אני לא קשור לזה, הנהגת ההורים, ההורים לא קשורים עליהם. דברי איתם, תקבלי מהם תשובות..
תגיד, זה נכון שכשאתה מכהן כיושב-ראש הנהגת ההורים, אז גם בתקופה שאשתך עובדת במועצה?
(שקט...), (קול של אישה ברקע...)
-ניתוק-
***
פלטין, סגן-אלוף במילואים, ניהל את בית הספר במקביל לשירות מילואים אינטנסיבי מאז 7.10, כולל ימים שלמים בצומת ביל"ו לצד נוכחות מלאה במוסד "הדסים". היו שהעזו לטעון כי היעדרויותיו הפריעו לתפקוד – אך הורים רבים זעמו לשמע טענה זו, אותה כינו: "שערורייה מוסרית". "אדם שעמד בחזית, ושבכל זאת לא החסיר יום אחד מהתלמידים שלו – והעונש על כך הוא פיטורין?!", שואלת אחת האימהות. "מה המסר שאנחנו כחברה שולחים כאן? מה לומדים מזה תלמידים על מסירות, מנהיגות, אומץ, דרך ארץ?!"
אלא שהסיפור האמיתי – לפחות כפי שהוא מצטייר מדברי גורמים רבים – אינו סיפור על היעדרות, כי אם על עצמאות. פלטין, כאמור לפי העדויות שהצטברו, התעקש לנהל את בית הספר כגוף חינוכי עצמאי, בהתאם להשקפת עולמו החינוכית. הוא לא אפשר לחברי מועצה לטלפן אליו כדי ליישב תלונות הורים, סירב להעביר החלטות ניהוליות דרך מתווכים, וביקש לשמור על מגע ישיר, מקצועי ואחראי. "הוא לא היה מוכן להיות פקיד של אף אחד", אמרה לנו אחת הנציגות לשעבר בהנהגת ההורים, "והם לא סלחו לו על זה".
בין היתר, מציינים מקורבים, החלטה שקיבל בעת אחת השביתות הארציות – לא לקיים לימודים בבוקר השביתה, למרות ההודעה המאוחרת בלילה על ביטולה. "הוא חשב על המורים, על העייפות, על חוסר היכולת להיערך בלילה – והוא בחר לעמוד לצידם. במועצה ראו בזה מרד", סיפרה לנו אם לאחד התלמידים שביקשה להשאר אף היא בעילום שם. שאלתי אותה, מדוע הורים רבים כל-כך חוששים לדבר ומבקשים לעשות זאת אינקוגניטו? "קודם כל, כי יש לנו עדיין ילדים במערכת. אני לא יודעת, אני בטח לא רוצה לפגוע בהם באיזושהי צורה. בגלל שאימא שלהם חושבת שמשהו פה נעשה לא בצורה חד-חד ערכית, ויש פה הרבה מאוד סימני שאלה, כי העיתוי לצורך העניין ברור לי, בגלל ש... כדי שהוא לא יקבל את הקביעות. אבל איפה הקול של ההורים באמת? איפה הקול של ההנהגה? איפה ההסברים? הכל פה עושים... את מי שאלו? אז החלטה רק של ה... כאילו יש פה, בית ספר, בסופו של דבר יש לו לקוחות במרכאות." תגובות בעילום השם הפכו נפוצות במושבה, גם בקבוצות הפייסבוק המקומיות. יותר ויותר פרסומים ותגובות מופיעים בדרך זו. שוב יש במושבה המעדיפים להתבטא בסתר מחשש שיבולע להם ולבני משפחתם. חבל. אזרחים, להבדיל מנתינים, לא צריכים לחשוש מהשלטון. גם השלטון לא צריך לחשוש מדעת הציבור. השלטון, בדמוקרטיה ליברלית, נכון לו שיתבצע מתוך שאיפה של היחיד הנבחר להקדיש עצמו, ולתקופה מוגבלת, למען הציבור וכמיטב יכולתו וכישוריו. על יסוד שכזה, אל לו לשלטון לחשוש מקולות ביקורת. אל לו לנסות לפעול במחשכים במטרה למנוע ביקורת ציבורית, ואל לו לנסות להשתיקם, משהושמעו, במטרה לבסס את שלטונו. השלטון לכשעצמו בדמוקרטיה ליברלית אינו היעד של נבחרי הציבור, הוא רק האמצעי כדי לתרום מיכולתם וניסיונם, ולכן נכון לו להיות שקוף ופתוח לשמיעת ביקורת ציבורית.
הנה כי כן, לפי המידע שהתקבל, אחד הגורמים שנטען כקשור בעקיפין להחלטה הוא שגיא אשכנזי – יו”ר הנהגת ההורים הנוכחי. אשכנזי, כך נטען, שאין זו לו כהונתו הראשונה, מחויב מאד לתפקיד וניסה להישאר בתפקיד גם כשילדיו כבר לא למדו בהדסים, בניגוד להוראות חוזר מנכ”ל משרד החינוך. בנוסף, התברר כי לאורך חלק מאותה התקופה, הועסקה אשתו במועצה המקומית – ממצא שאינו עולה בקנה אחד עם כללי האתיקה המפורשים. לפי עדויות נוספות נראה כי מעורבותה של אשתו במועצה לא פסקה מעולם, גם אם הוצגה כהחלפה זמנית למי שיצאה לחופשת לידה. בפועל, אומרים גורמים בסביבת מחלקת החינוך, מדובר בהמשך רציף של מעורבות ממשית. שוב הסתקרנתי. התקשרתי לשגיא.
פלטין, כאמור לפי העדויות שהצטברו, התעקש לנהל את בית הספר כגוף חינוכי עצמאי, בהתאם להשקפת עולמו החינוכית. הוא לא אפשר לחברי מועצה לטלפן אליו כדי ליישב תלונות הורים, סירב להעביר החלטות ניהוליות דרך מתווכים, וביקש לשמור על מגע ישיר, מקצועי ואחראי. "הוא לא היה מוכן להיות פקיד של אף אחד", אמרה לנו אחת הנציגות לשעבר בהנהגת ההורים, "והם לא סלחו לו על זה".
אך אל מול העצמאות החינוכית והערכית של פלטין, ניצבה מערכת חינוך מקומית מתגוננת. כזו שמזה שנים עסוקה יותר ויותר בסוגיות של כוח ופחות בסוגיות חינוך. מאז ומתמיד היו תיכונים בישראל – ובייחוד כפרי נוער – זירה לפוליטיקה מקומית, למאבקי שליטה ולניסיונות לקדם אג'נדות אישיות. אלא שבסיפורנו, נדמה, שהקווים נחצו באופן גלוי יותר מאי פעם. שאלות קשות מתעוררות גם הפעם בנוגע למידת מעורבותה של "ויצו" - הבעלים של מוסד "הדסים", בעלת הזכויות בקרקע והגוף המעסיק את הצוות החינוכי והניהולי ב"הדסים". שאלות נוספות התעוררו בדבר התנהלות גורמים במועצה המקומית בסיפור לא פשוט זה.
וכך, נוכח "עצמאותו החינוכית-ערכית-ניהולית" של דרור פלטין, ומשהסתמן שזה צפוי לקבל קביעות, נרקם לו "סידור" מהיר: שיחות שקטות בין המועצה ל"ויצו", הצעת פרישה, ומכתב "התפוטרות" בניסוח מרוכך, שבו לא מצוין כל פגם מקצועי. אלא שמתוך ההקלטות והשיחות שקיבלנו – מתגלה כי היוזמה לא באה מפלטין עצמו. אדרבא, דרור אמנם הסכים לשתף פעולה – אך לטענתו, נאלץ לעשות זאת מתוך רצון להימנע ממלחמה. "אני לא נלחם ביהודים", אמר בשיחה שהתקיימה, "אני בא לעשות רק טוב, ואיפה שרוצים, איפה שלא רוצים... אז בסדר, גם טוב". חלקים רלוונטים מהשיחה עם דרור, הרי הם כאן לפניכם:
...אני אגיד לך משהו. דבר ראשון, אני מכיוון שרציתי לעשות פה הכל בשקט, אז פעם חתמתי על זה שזה בהסכמה.
בעצם, אז בעצם אתה "התפוטרת".
לצורך העניין. אבל בואי נגיד שאני לא יזמתי את זה ולא הייתי יוזם את זה גם.
כן
אבל ברגע שהגיעה יוזמה מאבן יהודה, אז אני, עוד פעם, אני לא איש של מלחמות, אני באתי לעשות רק טוב.
כן. ואתה מתכוון יוזמה מהמועצה? ממי היוזמה?
מהמועצה. ולכן, צריך בעיקר לשאול את המועצה למה הם החליטו להיפרד ממני?
כן. ואתה, בעצם אתה לא יודע מה בעצם...
אני קיבלתי תשובות שלא סיפקו אותי.
מה התשובות?
קיבלתי איזה תשובות, אבל לא..... לא... קיבלתי תשובות.
אתה יכול להגיד מי ?
כלליות...
כן.
גם מאדי, ראש...
אגף החינוך
כן, וגם ממתן, מתן בכלל נתן לי תשובה דיפלומטית.
איזה תשובה?
משהו בסגנון שאבן-יהודה, זה לא מה שאבן-יהודה צריכים בהדסים בעת הזאת, משהו בסגנון הזה. אני לא מצטט.
אתה לא מצטט. אתה יכול לצטט?
לא, אני לא זוכר בדיוק.
אוקיי. ואתה יודע...
אני לא יודע הרבה.
כן, אבל...
אני יכול להגיד לך שאני עשיתי כל מה שאפשר למען התלמידים, שיהיה להם הכי טוב בבית ספר שאפשר, שהם ילמדו הכי טוב, שיהיה להם את הדברים הכי טובים, על מנת ש...ואני חושב שקידמתי הרבה דברים בית הספר, וזהו.. אבל זה כנראה לא היה מספיק.
כלומר, אתה לא יודע מה היו הטעמים להחלטה.
לא, אבל מכיוון שחתמתי איתם בהסכמה, אני קצת... אני אומר לך שאם את רוצה ככה תשובות יותר, לשאול את המועצה.
למי, זאת אומרת, צריך לפנות למועצה, למי?
לאדי או למתן - מי שמחליט. ולדבר איתם.
ובעצם מי שהיה מעורב בהחלטה, בוא נגיד, בנקודת המפנה כפי שהגדרת, זאת הייתה המועצה או ויצו?
למיטב ידעתי, המובילים זה המועצה.
זאת אומרת, כן, אתה לא יכול להגיד מה, לשים אצבע על מה בעצם הם מבקשים ממך להתפטר?
לא. לא יודע. אני לא יודע... אני... עוד פעם... אני חתמתי איתם על הסכם, אני לא רוצה להיכנס לזה. אם את רוצה, תפני אליהם, שאת אומרת שפונים אלייך הורים, הורים ביחד.
בעצם הם הכתיבו לך את ההסכם?
לא אני... מה זה הכתיבו לי? לא. הם אמרו לי, יש לי כמה אפשרויות. אני לא רוצה לריב עם אף אחד. לא. עוד פעם, אני לא איש של... אני... בצבא הייתי של מלחמות, אבל נגד ערבים. עם יהודים אני לא נלחם, עם יהודים אני בא לעשות רק טוב.
תגיד, מה... כן.
אני ציני, אבל אני לא... במובן הזה אני לא איש של מלחמות. אני בא לעשות רק טוב, ואיפה שרוצים, איפה שלא רוצים... אז בסדר, גם טוב. לא קרה כלום. הכל בסדר.
התיעוד המלא של השיחה נמצא בידי מערכת "במושבה", אך מתוך כבוד לכלל המעורבים, בשלב זה, לא תפורסם השיחה במלואה. הדברים מובנים.
..אני אגיד לך משהו. דבר ראשון, אני מכיוון שרציתי לישות פה הכל בשקט, אז פעם חתמתי על זה בסכמה.
בעצם, אז בעצם אתה "התפוטרת".
לצורך העניין. אבל בואי נכיד שאני לא יזמתי את זה ולא הייתי יוזם את זה גם.
***
אין כאן המקום להאדיר את דרור פלטין. ייתכן שכשל, ייתכן שטעה, ייתכן אף שהיו מחלוקות ניהוליות אמיתיות. אך כאשר אף אחד מהגורמים המעורבים: המועצה המקומית, "ויצו" והנהגת ההורים – אינם מספקים מבעוד מועד הסבר מנומק, וכאשר מאות הורים נותרו נבוכים עם שאלות שאין להן תשובה, עולה תחושת אי נוחות חמורה. "חמיצות" מכנה זאת ביבי בזלזול מופגן. מה שבטוח הוא כי ברור מי נכון לשלם כעת את המחיר? נכון לעכשיו אלו התלמידים. אלה נשארים בלי מנהל, במהלך שנת לימודים, בלי הסבר מניח את הדעת ומבלי הבהרה בהירה. אלה שכבר למדו להכיר את פלטין כאיש חינוך, כמי שמגיע לכל אירוע, לכל שיעור, שמנהל בגובה העיניים, שמדבר חינוך ולא פוליטיקה - מוטרדים.
אך מעל הכול צפה השאלה הרחבה, הציבורית, הלאומית כמעט: האם מערכת חינוך דמוקרט-ליברלית יכולה להכיל אנשים עם עמוד שדרה, או שמא רק את אלה שמכופפים אותו לפי הצורך?! הסיפור הלא פשוט בתיכון "הדסים" אינו רק סיפור של מוסד – הוא מקרה מבחן. מקרה שבוחן את גבולות האוטונומיה הניהולית-חינוכית של דרג מנהל מקצועי. מבחן הבוחן את נאמנותה של רשות מקומית לציבור שבחר בה, ואת אמונתה של מערכת חינוך במה שהיא עצמה מטיפה לו – חירות, מנהיגות, חשיבה עצמאית. אם אין מקום למנהל חינוכי עצמאי במערכת כזו – אנה פנינו מועדות? עד לסגירת הגיליון, לא נמסרה תגובה ממועצת אבן-יהודה.
העולם של מחר בבוקר
מעקב - לאן פניה של מערכת החינוך במושבה?
מורן מן וסופיה פלד
שוב היה זה בשבת. ישבתי ב”שטמפפר במושבה” עם חברים מודאגים נוכח שובם העז של תהליכי שינוי אופיה של המדינה הדמוקרט-ליברלית שהכרנו. אותו אופי שהיינו משוכנעים, עד לפני שנתיים, שהוא יסוד מובן מאליו עליו אין כל עוררין. אחדים מחבריי קישרו זאת להעדר חינוך לדמוקרט-ליברליזם בחינוך הממלכתי. העדרו של זה הביא חילונים רבים מתחת לגיל 40 שלא להבין את גודל השעה ומשמעויות התהליכים. בינתיים, אבי מעוז שוב מתחמם על הקווים.
בדרכו חזרה לממשלה, דורש הוא לקבל סמכויות פיקוח על תכני החינוך במערכת החינוך הממלכתי. נזכרתי בכתבה, אותה פרסמנו בעיתון “במושבה” באוגוסט 2023, אודות חזון חינוכי הנכון למושבה כמו גם לישובים הדומים לה באופיים הערכי-תרבותי. סיימנו אז את הכתבה במילים הבאות: ״זוהי, אם כן, קריאת כיוון לחזון חינוכי, מבוסס ערכים ליברליים-דמוקרטים. חזון התואם את אופייה ועברה שלהמושבה. חזון הנועד להתגבש לכדי תכנית פעולה קונקרטית ופרקטית למועצה הבאה - לישום גישה חינוכית בריאה, תואמת צורך וצופה פני עתיד”.
בחלוף למעלה משנה משינוי מבורך, בו בחרה המושבה בהנהגה חדשה המורכבת מדמויות המשתייכות במובהק לזרם הערכי-תרבותי המאפיין את רובה, נכון לשוב, לעקוב ולעסוק בסוגיית עתיד החינוך במושבה.
בחלוף למעלה משנה משינוי מבורך, בו בחרה המושבה בהנהגה חדשה המורכבת מדמויות המשתייכות במובהק לזרם הערכי-תרבותי המאפיין את רובה, ונוכח
השסע הישראלי שלא אוחה אלא אף העמיק מאז 7.10, חשבנו, כי נכון לשוב, לעקוב ולעסוק בסוגיית עתיד החינוך במושבה.
כזכור, בסקר שביעות רצון התושבים שנערך בראשית חודש דצמבר 2024 ופורסם בעיתון “במושבה”, נסקר גם תחום החינוך. המדובר בתחום שעמד בראש
סדר היום של רשימת ראש המועצה כצמן והבטחותיו לתושבים. בתחום זה קיבלה המועצה דירוג 8.2 שהיווה את אחד הדירוגים החיוביים ביותר בסקר התושבים.
מניתוח התוצאות הוספנו כך: “נדמה כי ניתן להסביר את התוצאות החיוביות בתחום החינוך בכך שהתושבים נותנים אשראי רב יותר למועצה בתחום. שכן,
ברור לתושבים - הגם שההבטחות הבחירות בתחום החינוך הרקיעו שחקים והתוצאות עדיין אינן מורגשות בפועל - כי מימוש ההבטחות בתחום זה אורך זמן,
וכי יש לתת אשראי זמן נוסף למועצה”.
הבטחות הבחירות לשינוי בתחום החינוך אכן הרקיעו שחקים. נמסרו לתושבים הבטחות קונקרטיות, מהן ניתן לזקק הבטחות בהירות, הניתנות אף למדידה: מערכת חינוך מובילה המהווה מופת, ומקור לגאווה באופן יחסי לכלל ישראל.
הבטחות הבחירות לשינוי בתחום החינוך אכן הרקיעו שחקים. בעמוד הבחירות: “החזון ותכניות העבודה שלנו” נמסרו לתושבים הבטחות קונקרטיות, מהן ניתן
לזקק הבטחות בהירות, הניתנות אף למדידה:
מערכת חינוך מובילה המהווה מופת, ומקור לגאווה באופן יחסי לכלל ישראל
“מערכת חינוך איכותית ומובילה... אבן יהודה תהיה מופת חינוכי בישראל ושם נרדף למצוינות בחינוך. ההורים והתלמידים יהיו גאים בחינוך באבן יהודה”
מערכת חינוך ממצת פוטנציאל לכל תלמידה ותלמיד, במטרה להכינם לאתגרי החיים בעולם משתנה
“מערכת החינוך באבן יהודה תקדם למידה משמעותית, מכילה ואיכותית, תוך יצירת שוויון הזדמנויות ומיצוי פוטנציאל של כל תלמידה ותלמיד, ובכל גיל.
תהיה זו מערכת חינוך שתתרום יותר מאי פעם בעבר, בהקניית מיומנויות, ידע וערכים לתלמידיה ולבוגריה, ובהכנתם להתמודדות עם אתגרי העתיד האישיים
ואלה של החברה בכלל”
הקמת תיכון עצמאי במושבה
“סופסוף בית ספר תיכון שלנו... נשקוד על תכנון קפדני והקמה של בית ספר תיכון נוסף באבן יהודה”
הפיכת “הדסים” לבית ספר מצטיין
“הפיכת הדסים לבית ספר מצטיין -”ששת הממים”
מעורבות. השפעה אמיתית של המועצה והקהילה על הנעשה בבית הספר. מורים. גיוס ושימור מורים איכותיים ביותר כמנוע החשוב באיכות החינוך. מימון.
תקצוב ראוי לבית ספר מצטיין. תלמידי הדסים הם הילדים שלנו, ומגיע להם שנשקיע בהם. מיתוג. מתדמית מיושנת של בית הספר, לשדרוג ומיתוג הולמים,
כמוסד חינוכי חדשני, איכותי ומוביל באזור כולו. מנהיגות. חופש עבודה למנהלים ולצוותי ההוראה. מצויינות. בהישגים, בערכים ובמעורבות הקהילתית”
חיזוק חינוך בתי הספר היסודיים והמעבר לבית ספר שמונה שנתי
“המועצה החדשה תשלים בדחיפות עליונה את המעבר (לבית ספר שמונה שנתי)... וכן תשקיע במיוחד בשכבות ז’ ו-ח’ על מנת להכין אותן היטב לתיכון.
נתמוך בהרחבת מגוון תכנית מצוינות... הדגש יהיה על תכניות לשיפור האנגלית, חדשנות טכנולוגית ואומנויות... נעניק תקציב ייעודי להנהגות ההורים לצורך ניהול
עצמי... נגביר את כמות שעות התגבור והתרגול בכל בתי הספר... נטמיע טכנולוגיות חדשניות המעצימות למידה”
גיוון זרמי החינוך במושבה והרחבה שאפתנית של תכניות חינוך נוספות
“בית חם לזרמים בחינוך... למגוון מסלולי הלימוד, הזרמים בחינוך, תכניות סיוע, העשרה וטיפוח לבני כל הגילאים ובכל הרמות... נחבק את הבית ספר
הדמוקרטי... נסייע בהקמת כיתת מונטסורי באחד מבתי הספר ביישוב... נתכנן הקמת בית ספר ממלכתי דתי בישוב... נשקוד על פיתוח מרחבים קהילתיים
תומכי חינוך כגון: מדיהטק, מדעטק, מייקרס, מרכז יזמות וחדשנות... נקדם תכנית לשדרוג ופיתוח הספרייה לכדי מרכז מידע וידע... מגוון רחב של תכניות
רב תחומיות לכלל התלמידים ברמות השונות, כמו גם שיתופי פעולה עם מוסדות אקדמאיים מהארץ והעולם... המועצה החדשה תקים מרכז תמיכה טיפולי,
יישובי ואזורי...”
כשנה חלפה מהיבחרה של המועצה החדשה. כעת ניתן למצוא כי חלק מהבטחות הבחירות בתחום החינוך נמצאות במסמך תכנית העבודה לשנת 2025, אותו
פרסמה המועצה. גם במסמך זה, כבר בשקף: “חזון וערכי המועצה”, מופיעה ההובלה ברמה הארצית בתחום החינוך כחזון וערך ראשון במיקום הופעתו.
חשוב.גם בשקף: “יעדים אסטרטגים רב שנתיים”, מופיע תחום זה בעצם ראשון במעלה (מצד ימין ולמעלה). ואולם, היעד האסטרטגי פחות קונקרטי בהגדרתו
-
“חינוך כנכס אסטרטגי חינוך איכותי המטפח מצוינות, חדשנות, מגוון וערכים”. כך נכתב באופן שמאבד מהקונקרטיות ומיכולת המדידה. בשקף:
“תחומי תוצאה ומטרות”, ניכרת התרחקות נוספת משאפתנות ההבטחות ומהקונקרטיות המדידה. התוצאה הנדרשת מוגדרת כך: “התאמת מערכת החינוך לאתגרי העתיד
ולמציאות המשתנה. יצירת אקלים חינוכי מיטבי. יצירת מגוון מענים לילדים ונוער”.
בפרק המפורט של תכנית העבודה, זה העוסק במפורט בתחום החינוך (“אגף החינוך”), כבר נמצא פירוט מבורך של: “יעדים, מטרות ומשימות”. עיון מפורט
בפרק תחום החינוך מלמד כי במסמך זה היעדים והמטרות כבר צנועים יותר ומוגדרים, בין היתר, כך: “עדכון התפיסה החינוכית, תכנון חטיבת ביניים, הקמת
מרחבי למידה, הטמעת קידום כישורי שפה בגני החובה וכיתות א’-ב’, שימור צוותי החינוך הקיימים, טיוב הנגשת מידע להורי החינוך המיוחד, הקטנת שיעור
הנושרים, הדרכות להורי הגיל הרך, מפגשי פיתוח מקצועי של צוותי חינוך בבתי ספר, תכניות מענים לילדים בחופשות הקיץ ולחיזוק קשרים משפחתיים,
הגדלת מספר המנויים בספריה והוספת מענים דיגיטלים במסגרתה”.
אם כן, המטרות והמשימות שהוגדרו לאגף החינוך במסגרת תכנית העבודה, צנועות מהבטחות הבחירות. המטרות והמשימות שהוגדרו צנועות מהחזון
והיעדים
השאפתניים ההופכים מערכת חינוך למובילה בישראל המהווה: “מופת חינוכי בישראל ושם נרדף למצוינות בחינוך”, או כזו המאפשרת לכל תלמידה ותלמיד
את
מלא מיצוי הפוטנציאל, במטרה להכינם לאתגרי החיים של העולם המודרני המשתנה. ואולם, יש לי יסוד כן להאמין בכוונותיה הטובות של המועצה שנבחרה.
לכן אני מקווה כי תכניות העבודה לשנים הבאות יעודכנו, וכך אכן יוגשם המהפך השאפתני, המתבקש כל-כך, שהובטח לתושבים בתחום החינוך.
המטרות והמשימות שהוגדרו לאגף החינוך במסגרת תכנית העבודה, צנועות מהבטחות
הבחירות. המטרות והמשימות שהוגדרו צנועות מהחזון והיעדים השאפתניים ההופכים
מערכת חינוך למובילה בישראל. ואולם, יש לי יסוד כן להאמין בכוונותיה הטובות של המועצה
שנבחרה. לכן אני מקווה כי תכניות העבודה לשנים הבאות יעודכנו, וכך אכן יוגשם המהפך
השאפתני, המתבקש כל-כך, שהובטח לתושבים בתחום החינוך.
חשבנו כי נכון יהיה לשמוע גם את דעתם של “הלקוחות”. בחרנו לפתוח ברב שיח קהילתיפתוח אך קונקרטי, במספר מפגשים, אשר תמציתם ורוח דבריהם לפניכם ולשיפוטכם.
חשבנו כי נכון יהיה לשמוע גם את דעתם של “הלקוחות”. אותם צעירים של מערכת החינוך במושבה – התלמידות, התלמידים, הבוגרות והבוגרים הטריים.
חשבנו כי יש לשמוע ולהשמיע גם את דעתם אודות החזון, המטרות והיעדים. על המצב הנכחי, ואולי על זה המסתמן להבנתם ובראייתם. בחרנו לפתוח ברב
שיח קהילתי פתוח אך קונקרטי, במספר מפגשים, אשר תמציתם ורוח דבריהם לפניכם ולשיפוטכם:
כתלמידים ובוגרים טריים של מערכת החינוך במושבה, האם אתם חושבים כי מערכת החינוך במושבה, ביחס לישובים אחרים בישראל, נמצאת באחד
המקומות הראשונים בארץ, כזו המהווה מופת, ומקור לגאווה?
“אני זוכר שהייתי מתלונן על בית הספר וכזה, ואז היו אומרים לי, טוב, לפחות אתה לא בדרור. כאילו, דרור זה הגרוע שבגרוע... אז באזור לפחות, בשרון
אנחנו
בסדר גמור”.
“אני חושב שמבית הספר יוצאים הרבה אנשים חזקים, כאילו הרבה שמסבים גאווה לבית ספר, הולכים ליחידות מובחרות, גם למודיעין, גם קרבי. אני מכיר,
הרבה בוגרים והרבה תלמידים שמכוונים גם לדברים הגבוהים, ככה אני רואה. זה לא שבית הספר הוא שמכוון אותנו להצלחה בהכרח. אולי המקום עצמו.
אולי המשפחות עצמן”.
“היה משמח לראות שאנחנו נמצאים כבר בטופ 5 של החינוך בארץ. בוא, וגם מאזור, נגיד, כאילו, כפר הס, קדימה, כאילו צוחקים על בית הספר שלנו...”
אז בראייה אזורית, וזה משהו שחלקכם אמרתם, בהשוואה אזורית אתם רואים אותנו במקום טוב, אולי הכי טוב. אך בהשוואה כלל ארצית, אז אתם בעצם
אומרים שעוד יש לנו כברת דרך.
“אני לא חושב שאנחנו בתוך החמש מערכות חינוך הטובות בארץ. אחלה מקום, אבל לא בטופ של הטופ, בית ספר סטנדרטי, מורים סטנדרטים”.
“אני, כבוגרת של המערכת כבר, ולומדת חינוך והוראה, אז יש לי פרספקטיבה. לוקחים אותנו להרבה סיורים בבתי ספר אחרים גם יסודיים וגם על יסודיים.
הייתי גם בבתי ספר בגרמניה. וגם הייתי בביקור בהדסים, נגיד, בשנתיים האחרונות, יצא לי גם להיות גם קצת לראות. אנחנו הרבה פעמים כשבוחנים בתי
ספר מסתכלים גם על המודל החינוכי, הפדגוגי, וגם על העצמה של סביבת הלימוד. יש קשר בין איך שהכיתה והמרחב נראה והשמיים הם הגבול. המבנה הזה של
טורים של כיסאות ושיטות מיושנות לא קורה במקומות שהם בטופ 5 בוא נאמר. כן, כאילו מבחינתי, הטופ 5 אמור להיות ממש אחרת”.
“אני יודע שעברתי ללמוד בתלמה ילין – בטופ 8 של בתי ספר-בארץ, כאילו מבחינת ציונים ומצוינות, והוא לא כזה שונה מהדסים. אבל אני לא הייתי
בהדסים, למדתי רק במגמה דיפלומטית של הדסים שהיתה משותפת לבית הספר הדמוקרטי בו למדתי ולהדסים”.
“לדעתי, בשלב התיכון, זה ממש תלוי כאילו מגמות. נגיד, אני במגמת ספורט - מגמה חדשה שנכנסה, וממש משקיעים בנו. כאילו, מביאים לנו פתאום פעילויות
שלא מביאים לנו במגמות אחרות. נגיד, היום, סתם החליטו שיש תקציב והביאו לנו סדנת נשימות ואמבטיות קרח”.
“אני לא חושב שאנחנו בתוך החמש מערכות חינוך הטובות בארץ. אחלה מקום, אבל לא
בטופ של הטופ, בית ספר סטנדרטי, מורים סטנדרטים”.
האם, כבר נכון להיום, אתם רואים בבית הספר “הדסים” בית ספר מצטיין לכשעצמו, וביחס לתיכונים אחרים בישראל?
“תלמה ילין עכשיו מוגדר בית ספר מצטיין, בהדסים, בדמוקרטי, לא הרגשתי חוויה משהו ממש שונה. מבחינת ההרגשה והחוויה זה: “the same shit”, כאילו
, אבל, לא יודע, נראה לי, הציונים זה אולי אחרת”.
“אבל יש שאלה של מה המדד למצטיין?”
אז מה לדעתכם הוא באמת המדד לבית ספר תיכון מצטיין?
“תלוי. שמסתכלים על מורים? שמסתכלים על תלמידים? כי ציונים ומורים זה מתכתב, כי אם אין לך מורים טובים אז...”
“יש גם מורים מצוינים בהדסים יש מורים שאני מאוד מחובר אליהם, הלימוד שלהם משפיע ישירות על הציון שלי לטובה. אבל יש גם מורים שאני מרגיש
שכאילו אני מושפע לרעה. יש מורים שמשקיעים, למשל יש לנו מורה לתנ”ך, שהוא מלמד באוניברסיטה ואתה רואה שהוא מביא לך ערך מוסף. ויש מורים שהם
או מבוגרים, אז הם לא מבינים אותנו, או שהם באים להעביר את החומר בעיקר”.
“מבחינתי בית ספר מצטיין אני ישר חושב על ציונים”.
“אני חושב על עוד ענין. אם ילד בא ומתלונן על הציונים שלו, זה אולי גם כי יש לו קשיים שצריך לטפל בהם. זה גם מתקשר לבית הספר מצטיין. האם לבית
הספר אכפת בכלל מה תלמידים שלו?”
מערכת מצטיינת, להבנתכם, נמדדת גם ברכיב הציונים כמדד משמעותי וגם מהתחושה של התלמידים שמתייחסים אליהם?
“יש צפייה כזו שמאוד קשה למדוד. לנו חשוב למצוא מורה, שהוא גם אכפתי וגם בא עם תשוקה ורצון ללמד. בגלל כל הבלגן שיש ולא יודע מה, אני באמת
מרגיש את זה, שמורים באים, כאילו להעביר את השיעור ויאללה...”
“בבית הספר הדמוקרטי לא חוויתי את זה. בדמוקרטי זה פול תשוקה”.
“אני ממש מרגיש שבתלמה ילין למורים באמת אכפת”.
“אולי בגלל זה הם טוב בשמונה טופ!”
ולענין אחר. מניסיונכם, מה דעתכם בנוגע למעבר לבתי ספר שמונה שנתיים, ולמעבר המתוכנן חזרה למתכונת של חטיבת ביניים? במפגש הזה נמצאים גם בני
המחזור הראשון של השמונה שנתי וגם המחזור האחרון של השש שנתי, כך שהפרספקטיבה שלכם מעניינת.
“להבנתי, במסלול השמונה שנתי, אז כאילו, הלימודים בכיתות: ז’ ו-ח’ אז אולי הלימוד היה קצת פחות רציני. כי זה כאילו היה, בתכלס, יסודי או המשך של
היסודי”.
“כן, אני חושבת, שהיתי במחזור האחרון של השיטה השש שנתית, שהמסלול השמונה שנתי במובן מסוים פוגע. כי אם אתה נשאר בית הספר שלך ביסודי גם
בכיתות: ז’ ו-ח’, אז יש כאילו רמה אחרת. ברגע שעברנו מ-ו’, כאילו, לבית הספר של הגדולים וזה, אז כאילו הרגיש גם שאתה צריך יותר להשקיע ולהראות
יותר נכונות ולהצליח. כי אתה כבר כאילו מתחיל את הבגרות שלך. פתאום אין צלצול, נגיד, שאומר לך להכנס לכיתה. אתה צריך להיות אחראי. ואתה יכול
להבריז מתי שאתה רוצה. אתה צריך להיות אחראי על עצמך וצריך ללמוד”.
“השיטה הזו (השש שנתית מ.מ.) שבכתה ז’ אני עובר. אני חושב שזה היה פחות טוב. פחות טוב”.
“אני דווקא עברתי רק בכיתה ט’ כלומר למדתי במסלול השמונה שנתי, ובכיתות: ז’ ו-ח’, כשערבבו את השכבה מחדש, אז הכרתי את כל החברים שיש לי
עד עכשיו כך שמבחינתי זה היה טוב לרכישת המאגר החברתי. עם חלקם אני בכתה גם אחרי המעבר להדסים בתיכון בכיתה ט’, אז ערבבו אותנו שוב בגלל
המגמות”.
אז למה בעצם בוצע “הערבוב” של השכבה בכתה ז’, מבלי שבעצם עברתם בית ספר?
“כן, זה היה מהלך חכם”.
“הם עשו כאילו הם עוברים. רק בלי לעבור”.
“נראה לי, כאילו, עשו את הערבוב בכדי לגוון עוד יותר. כן, לשנות. לא יודע. אולי בעצם...”
ולעצם המעבר לכשעצמו בין השיטות (משש שנתי לשמונה שנתי ובחזרה) ישנה משמעות?
“אני לא יודעת. אין לי חד-משמעית תשובה. אבל כן אפשר לחשוב על העניין שאם אם עושים שינויים לכאן או לכאן, אז זה לוקח המון זמן. נגיד, מורה, שלושים
שנה לימדה כיתה ו’ עכשיו אמורים לה את מלמדת ז’-ח’, זה אירוע שאמורים להתכונן ולהכשיר אליו. זה קצת מעבר לחומר, כאילו, במתמטיקה. ובכלל, כאילו
עניינים פסיכולוגים, סוציולוגים, מה קורה לילדים בגילאים האלה. זה אמור להילקח בחשבון. והשינויים, כאילו, הלוך וחזור. עליהם אני אומרת - רגע, אם
הכינו אותנו כבר למשהו. לילדים זה בטוח בעייתי השינויים האלו. בכלל אמורים להסתכל לטווח ארוך קדימה. אבל במציאות זה לא יציב. ההסתגלות זה יותר
רק מהחומר הלימודי, זה אירוע להבין את הילדים”.
האם, להבנתכם, בתי הספר הכינו אתכם בצורה מעולה או לפחות טובה, לאתגרי החיים הצפויים לכם: בצבא, באוניברסיטה, ובעולם התעסוקה המודרני
והמתפתח?
“למשל אנגלית. מאז שהייתי קטן צרכתי מדיה באנגלית וככה אחרי כמה זמן הייתה לי הבנה שוטפת של ההגיון של השפה ומשם פשוט ניסיתי ללמוד כמה
שיותר מילים חדשות. עד היום, גם מלשחק במחשב”. “תראה, את האנגלית בכלל אנחנו יודעים מיו-טיוב וטיק-טוק. אני לא יודע, כאילו, אם אנחנו מוכנים למציאות. נראה לי את המציאות של החיים אנחנו מקבלים
לא מבית ספר, גם לראות את המציאות אנחנו רואים, כאילו באינסטגרם ובטיק-טוק”.
“את המציאות לא פוגשים בבית ספר”.
“אפשר להגיד שבבית ספר קצת התחילו באיחור. אבל הם כן מנסים לעזור לנו לצבא. וכאילו, מכינות ושנות שירות. אבל לא בבית ספר. לא יודעת לגבי
אוניברסיטה ואחר כך בשנים של להרוויח כסף ושל עבודה”.
ולעניין ממש אחר ובהתייחס לשאלת היסוד המפלגת את ישראל - מהי, להבנתכם, דמוקרטיה-ליברלית?
“דמוקרטיה ליברלית היא צורת ממשל שבה השלטון נבחר ע”י העם למען העם ויש דגש על ערך החירות (מהמילה ליברל)”.
אפשר לחשוב על העניין שאם אם עושים שינויים לכאן או לכאן, אז זה לוקח המון זמן.
והשינויים, כאילו, הלוך וחזור. עליהם אני אומרת - רגע, אם הכינו אותנו כבר למשהו. לילדים
זה בטוח בעייתי השינויים האלו.
מאיפה שלפת את ההגדרה המסודרת הזו?
“מהאינטרנט...”
“זה קצת לא ברור. אבל הרוב אמורים לדעת מה זה דמוקרטיה ליברלית בגדול. כאילו, נגיד מלמדים אותנו את זה באזרחות. הרוב המוחלט זה באזרחות, אבל
זה גם עולה, נגיד, כאילו, בהיסטוריה”.
“אבל זה בגלל מה שקרה במדינה. נכון?”
“יש על זה דגש נרחב (הדיבור מ.מ.) על הדמוקרטיה הליברלית. בכל מקום, נראה לי, בעולם, יש איזשהו בעיה. כאילו מרגישים שיש איזו לחימה או משהו, כאילו
איזשהו, לא יודע, אפילו יותר חמור. כאילו הדמוקרטיות נמצאות במשבר בעולם”.
האם להבנתכם קיבלתם במסגרת בית הספר חינוך דמוקרט-ליברלי, ואם כן באיזה היקף? באילו כיתות ובאילו מסגרות הנושא בכלל נלמד?
“כן”.
“אני גם, נראה לי שכן. המורה שלי לאזרחות. ממש וואללה. ממש כאילו, הוא ממש, הוא שולח לי פודקסים, כאילו, על השמאל, וזה...”
למה אתה זה קורה לזה שמאל?
“הוא לא מסתיר את זה. אני מאוד אוהב אותו אבל. הוא מאוד קיצוני לדעותיו כאילו, הדעות שלו.
אבל אני לא קיצוני כמוהו, יש לנו ילדים שבבית ספר שלנו שאומרים שכהנא צדק, זה מטריף אותו הוא חייב לענות, אתה מבין?”
אז מבחינתכם, החינוך דמוקרטי-ליברלי מגיע אליכם בעיקר במסגרת שיעורי האזרחות?
“זה מגיע בעוד שיעורים. כאילו, לא רק באזרחות. גם בהיסטוריה על המהפכה הצרפתית נגיד. לי זה קורה אפילו במתמטיקה, כל משפט המורה מדבר על המצב
במדינה והדעות הפוליטיות שלו. זה מגיע מהמורים. ברגע שזה בוער להם זה צף”.
“אני חושב שזה “MUST” במערכת חינוך, שהמורים יציגו את הדעות הפוליטיות שלהם”.
כלומר ניתן להבין שהחינוך לדמוקרטיה ליברלית - זה שמעבר לחומר הלימוד בשיעורי האזרחות - לא נובע מתוך מערכי שיעור יעודיים של מערכת החינוךהארצית או המקומית, אלא מיוזמות פרטניות של מורים. כלומר לא בגן, לא בבית ספר יסודי אלא רק במסגרת שיעורי אזרחות בתיכון, כפי שהיה, בעצם,בזמננו?“
מורים רק אומרים את דעתם הפוליטית, על המצב בארץ. או על כל מיני מדינות אחרות”.
“בבית ספר, במבחנים באזרחות זה הכל על דמוקרטיה ליברלית”.
“זהו, באזרחות היה לנו מבחן והיה שאלות רק על כאילו, נגיד, ילדים ימניים אמרו שהיה שאלות מאוד על שמאל”.
מי הכניס לכם לראש שהשאלה המפלגת את החברה היא שמאל מול ימין? הויכוח הרי אינו בין שמאל וימין. הויכוח הוא בין שיטה דמוקרטית-ליברלית לביןמשטר סמכותני וריכוזי.
“אני לא חשבתי על זה במילה (בהגדרה, מ.מ.) אבל זאת אומרת, הם חשבו ככה, וידענו שאני אומרת ימניות כי הם רבו על זה באזרחות. ואז הם אמרו, כאילו,היה באמת קשה לענות על זה במבחן”. (לומד בתלמה ילין): “הנה, זה נגיד מעבודה במחשבת ישראל בו ביקשו מאתנו לנתח טקסט. זה טקסט של לייבוביץ’, אקרא לכם: “חסד עשה הקב”ה לבני האדםוכאשר יש להם שפות שונות, תרבויות, השקפות, דעות, אורחות חיים ומשטרים שונים. התמודדות ועימות בניגודים אלה הם המונעים שליטת גוף מרכזי אחד,שהוא תמיד שלטון רודני על כל האחרים...” אצלנו בתלמה נכנסים לנושא לעומק בשיעורים נוספים”.
מלבד מסלולי החינוך הממלכתי המרכזי בבתי הספר היסודיים במושבה ובתיכון “הדסים”, אילו עוד מסלולי חינוך אתם מכירים הפתוחים בפניכם במושבה?
“יש כמה בודדים שלומדים בבית הספר האמריקאי. אבל הרוב הגדול שם הם ילדים של דיפלומטים, שגרירים ואנשים מחו”ל. זה לא באמת מיועד לתושבי המקום”.
“יש גם את בית הספר הדמוקרטי שבפועל בתוך קמפוס הדסים, אבל מדובר בכ-40 תלמידים בלבד בשכבה, כשמתוכם אולי רק 10 או גג 15 מאבן-יהודה”
“הקבלה לדמוקרטי נעשית בהגרלה, אז לא כולם מתקבלים. גם מי שרוצה מהמושבה לא בטוח נכנס. חלק מוותרים מראש”.
“הקבלה לדמוקרטי נעשית בהגרלה, אז לא כולם מתקבלים. גם מי שרוצה מהמושבה לא
בטוח נכנס. חלק מוותרים מראש”.
באיזו מידה מסלולים נוספים דוגמת מסלול חינוך דמוקרטי, מונטסורי ומסלול חינוך אקסטרני היו מוכרים ופתוחים עבורכם ועבור חבריכם, מה השיעור
האחוזי שהיו פונים למסלולים חלופיים אלו והאם היתם מעוניינים בעוד מסלולים ואם כן אילו?
“בית הספר הדמוקרטי אמור לעזוב את מתחם הדסים, בגלל בעיות ביוב ותשתיות, אז זו גם לא באמת אופציה לתלמידים מאבן יהודה”.
“בסוף רוב הילדים מאבן-יהודה לומדים בהדסים, אולי 10 אחוז בלבד יוצאים למשהו אחר”.
“מי הולך למסלול אחר? - זה לרוב כי הוא יודע מראש שהוא רוצה משהו אחר כמו אומנויות. יש תלמידים שהולכים לתלמה ילין או לכפר הירוק מהסיבות האלה”.׳
מה לגבי מסלול אקסטרני?
“יש בודדים כאילו שהולכים לאקסטרני. כן, זה פרויקט “הילה”.
“מי שזה מתאים לו פשוט הולך, לא מדברים על זה הרבה”.
האם הייתם מעוניינים במסלולים נוספים? ואם כן באיזה סוג?
“כן. היה טוב אם היה מסלול דמוקרטי פתוח באמת. בלי הגרלה, עם אפשרות לכל תלמיד שמעוניין ללמוד כך”.
“אבל אולי לפני שמרחיבים עדיף לשפר את מה שכבר קיים בהדסים. למקד, למקצע”.
אז בעצם, האם אפשר לומר שתלמידי אבן יהודה עומדים כיום מול אפשרות אחת בלבד - תיכון הדסים?
“כן. בתכלס זה מה שיש. זה או הדסים או לצאת החוצה”.
לדידנו, אנחנו סבורים כי כבכל תחום, גם בתחום החינוך, נכון יהיה כי החזון, המטרות, היעדים, תכנית הפעולה והמדיניות - יגזרו כולם מהשקפת עולם ערכית.
לא ראוי להסתפק ברצון כללי, ומובן מאליו של הורים, לחינוך מצוין וממצה פוטנציאל לילדיהם. על כך כתבתי בעבר כך: “אבן-יהודה שאנחנו אוהבים היא
מושבה ליברלית ודמוקרטית במהותה. על מנת לשמרה ולפתחה ככזו, ביחוד נוכח התהליכים בחברה הישראלית, נכון יהיה להחזיק בגישה חינוכית ולגבש
תכנית חינוכית המבוססת על חזון ערכי של חינוך ליברלי דמוקרטי במהותו. חזון חינוכי שכזה אף מתכתב היטב עם הגישה החינוכית שבבסיסה החירות לפיה:
“לכל אחד מהילדים, יש דרך יחודית ללמוד, וזכות מלידה לקבל חינוך, שבראש ובראשונה מבוססת על אמון ואמונה גדולים בילדים, ומכאן גם בבני אדם בכלל”.
“אבן-יהודה שאנחנו אוהבים היא מושבה ליברלית ודמוקרטית במהותה. על מנת לשמרה
ולפתחה ככזו, ביחוד נוכח התהליכים בחברה הישראלית, נכון יהיה להחזיק בגישה חינוכית
ולגבש תכנית חינוכית המבוססת על חזון ערכי של חינוך ליברלי דמוקרטי במהותו.
בכתבה אותה קראתי וציטטתי אודות מערכת חינוך יחודית בעיר רג’יו באיטליה, אף נכתב כך: “החלק המכונן והבלתי-רגיל בהיסטוריה של רג’יו הוא שהגישה
החינוכית הייחודית, המתקדמת לזמנה (ולמעשה גם לזמננו), אומצה באופן מלא על ידי העירייה והפכה לגישה החינוכית העיקרית בעיר... העיר הידועה היום
באיטליה כאחת הערים הטובות ביותר לחיות בהן... (בה) סטטיסטיקה מעודדת של אריכות ימים, משטר מקומי יעיל ושירותי רווחה שופעים ואיכותיים.” אני
סבור כי יש ללמוד ממודלים מוצלחים ולהעתיקם, תוך התאמה לתנאי הארץ ותושביה.
אולם למעלה מכך,
ברור לי כי הרשות המקומית, היא אולי המחסום האחרון לשימור המורשת הליברל-דמוקרטית שביסוד אופי המדינה הנכחי. לרשות
המקומית נועדה משימה מרכזית בשימור וביסוס האוטונומיה הליברל-דמוקרטית של האזרחים החיים בישובים דוגמתנו. רשויות מסוימות כבר החלו
להתארגן ולשקול הקמת מעין מועצת הרשויות הליברליות וגם להנחיל לילדים חינוך לערכים ליברל-דמוקרטים.
לצורך הגשמת משימה זו, נכון לפעול לגיבוש וישום גישה חינוכית ישובית המבוססת ערכים וחזון אסטרטגי. ובמושבתנו - גישה ותכנית, שחזונה הערכי הוא חינוך דמוקרטי-ליברלי לילדי המושבה.
חינוך המבוסס, הלכה למעשה (ולא רק בתיאוריה), על אמונה באדם ובילדים, כל אחת ואחד בדרכם היחודית, תוך פיתוח מגוון אפשרויות ומסלולי חינוך: ממלכתי
קלאסי (בשליטה מלאה ועצמאית של המועצה בשים דגש על ערכים ליברליים וחינוך טכנולוגי מתקדם), דמוקרטי (רחב מזה הקיים, באימוץ ותמיכה כלכלית
נדיבה של המועצה) ואקסטרנית (תיכון אקסטרני מתקדם וחדש במושבה, בשיתוף המועצות האזוריות). וכל זאת בשים דגש ותוך הטמעת תכנים המחנכים
לערכים ליברליים ומלמדים דמוקרטיה מהותית מהי.